הפרת סימן מסחר רשום

כיצד ניתן לקבוע כי סימן מסחר א’ מפר את סימן מסחר ב’?

מאת: עו”ד דיויד וולברג

 

השאלה אם שימוש בסימן מסחר על ידי פלוני מפר את סימנו המסחרי הרשום של אלמוני, נשאלת לעיתים קרובות. במאמר זה, יפורט כיצד ניתן לקבוע אם שימוש בסימן מסחר מפר סימן מסחר רשום. סימן מסחר “רשום”, הינו סימן מסחר שנרשם בפנקס סימני המסחר המנוהל על ידי רשות הפטנטים בירושלים.

שאלה מקדימה טרם בדיקת ההפרה

ראשית, יש להבדיל בין סימן מסחר רשום לבין סימן מסחר שאינו רשום. סימן מסחר שאינו רשום אינו זוכה ליתרונותיו של פקודת סימני המסחר [נוסח חדש] – 1972 (להלן: “הפקודה“). על כן, כאשר בוחנים האם שימוש בסימן מסחר על ידי צד א’ מפר את סימנו המסחרי של צד ב’, יש לברר האם סימנו המסחרי של ב’ רשום. כאשר סימן מסחר נרשם בפנקס סימני המסחר, רשות הפטנטים מנפיקה תעודת רישום לבעל סימן המסחר. על כן, כאשר צד לסכסוך מלין על הפרת סימנו המסחרי הרשום, יש לדרוש ממנו כי יחשוף תעודת רישום. לחלופין, חיפוש באתר האינטרנט של רשות הפטנטים יחשוף אם הסימן אכן נרשם. הנאמר לעיל נראה מובן מאליו. אך לעיתים קרובות צדדים לסכסוך יטענו בפני מתחריהם כי הינם בעלי “סימן מסחר רשום” ובדיקה פשוטה תחשוף שאותו סימן אינו רשום, או רשום לטובת צד אחר שאינו קשור לסכסוך.

בדיקת ההפרה

על פי הפקודה, שימוש מפר, הינו “שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך בסימן מסחר רשום או בסימן דומה לו, לעניין הטובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר” (סעיף 1 לפקודה). כלומר, ישנם שני תנאים מצטברים לבדיקת הפרה:

  1. נעשה שימוש בסימן זהה או דומה לסימן הרשום;
  2. השימוש נעשה על טובין מאותו הגדר.

טובין מאותו הגדר

סימן מסחר רשום אינו מקנה לבעל הרישום זכות לשימוש בלעדי על כל קשת הסחורות ושירותים תחת הסימן. הפקודה מקנה לבעל הסימן הרשום זכות לשימוש בלעדי על אותם הטובין ו/או השירותים (טובין ושירותים יחדיו יכונו להלן: “טובין“) הפורטים בתעודת הרישום וכן על טובין בעלי אופי דומה. כך לדוגמא, סימן מסחר שנרשם בהקשר ל”לבוש והנעלה”, לא ימנע שימוש באותו הסימן על “דברי מאכל”. ישנם מקרים יוצאים מהכלל בהם סימן מסחר “מוכר היטב”, כגון “Nike” ו-“קוקה קולה” ימנעו מאחרים שימוש באותם הסימנים על טובין בעלי אופי שונה. אך מקרים אילו אכן נדירים ומאמר זה לא יעסוק בנושא סימני מסחר “מוכרים היטב”.

לגופו של עניין, כאשר מועלת טענה בדבר הפרת סימן מסחר רשום, יש לבדוק על אילו טובין נרשם הסימן. כלומר, האם השימוש בסימנו של היריב מתבצע על טובין מאותו הגדר. נכתבו פרקים שלמים הן על ידי בתי המשפט והן על ידי רשם סימני המסחר על נושא “הגדר” טובין.

טובין שונים משתייכים לאותו הגדר כאשר יש להם מן המשותף ושיווקם תחת סימני מסחר זהים עשוי לגרום להטעיית ציבור הצרכנים. כבוד נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש קבעה כי “השאלה שצריכה להישאל היא האם אנו מצויים באותה “משפחה מסחרית” במסגרתה מתקיים החשש לפיו יסיק הצרכן על קשר או חסות מטעם בעל הסימן הרשום על העושים בו שימוש” (ע”א 3559/02, מועדון מנויי טוטו זהב בע”מ נ’ המועצה להסדר הימורים בספורט, פסקה 13). ה”משפחה המסחרית” מוגדרת בהתאם לנסיבות העניין, מבנה השוק והשחקנים הפועלים בו.

ישנם סכסוכים משפטיים בו הקביעה בנושא ההגדר יחסית פשוטה. כך לדוגמא, נקבע שוודקה והנעלה אינם שייכים לאותו הגדר. כמו כן, נקבע כי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה הכוללים מקררים, מכונות כביסה וכו’ נמנים עם אותו הגדר של כלי מטבח הכוללים מטחנות בשר ומסחטות מיץ. אך ישנם מקרים “גבוליים” בהם הקביעה בהקשר להגדר אינה פשוטה והשופטים נאלצים להתחשב בשלל עובדות הסכסוך. כך לדוגמא, נקבע שמוצרי קוסמטיקה  ובגדי גברים אינם מאותו הגדר (החלטת רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר – התנגדות לסימן מסחר מס’ 168754 – MANIA). היות וקוסמטיקה ולבוש נחשבים לפרטי אופנה, ייתכן והחלטת כבוד הרשם הייתה שונה בהתאם לנסיבות אחרות.

שימוש בסימן זהה או דומה לסימן הרשום

כאשר גורם משתמש בסימן זהה לסימן מסחר רשום, בהנחה שהשימוש נעשה על טובין מאותו הגדר, אין כל ספק שהשימוש מנוגד לפקודה. רוב הסכסוכים בהקשר לסימני מסחר נסובים בין סימני מסחר רשומים לבין סימנים הדומים להם. על בתי המשפט לקבוע אם הסימנים דומים עד כדי הטעייה. מבחני הדמיון המטעה שגובשו בפסיקה זכו לכינוי “המבחן המשולש”. מבחן זה מחולק לשלושה חלקים:

  • מבחן המראה והצליל;
  • מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק;
  • מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר.

מבחן המראה והצליל

זהו לב ליבו של המבחן המשולש. אם הדמיון או חוסר הדמיון בין הסימנים ברור על פי מבחן המראה וצליל, בית המשפט יכול להכריע בדבר ההפרה ללא כל התייחסות למבחן סוג הלקוחות/טובין ומבחן יתר נסיבות העניין.

כאשר שופט בוחן אם שני סימנים דומים עד כדי הטעייה, הוא בוחן את מראה/חזות הסימנים בשלמותם אחד מול השני, ללא פירוקם לגורמים. כמו כן, “זכרונו הבלתי מושלם של הצרכן” נלקח בחשבון. על פי הלכת בתי המשפט, הצרכן הממוצע אינו בוחן שני סימנים אחד מול השני בניסיון למצוא את ההבדלים ואת המשותף בין הסימנים.

לאחר בחינת המראה, השופט יבחן את דמיון הצליל בין הסימנים. במבחן זה, יש להגות את שני הסימנים ולהשוות ביניהם מבחינה פונטית. לעיתים, למבחן הצליל חשיבות מכרעת. כך לדוגמא, ישנם טובין, כגון תרופות מרשם, שהצרכנים דורשים מהרוקח בעת הרכישה (להבדיל ממוצרי מדף נגישים).

מבחן חוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק

חוג הלקוחות

במבחן זה בוחנים את קהל הצרכנים הצורכים את הסימנים נשוא הסכסוך. כאשר חוג הלקוחות זהה, הסיכוי להטעיה גובר. מאידך גיסא, כאשר הסימנים מופנים אל צרכנים שונים, הסיכוי להטעיה קטן. כך לדוגמא, כאשר סימן אחד מופנה כלפי קמעונאים ואילו הסימן השני מופנה כלפי סיטונאים, הסיכוי להטעיה קטן.

סוג הסחורות

במבחן זה נבחנים הסחורות (טובין) תחת הסימן החדש והסחורות תחת הסימן הרשום. ככל שהסחורות דומות יותר, הסיכוי להטעיה גובר. כאשר בתי המשפט עורכים מבחן זה, עליהם לבדוק את מהות ואופי הסחורות. כך לדוגמא, נפסק על ידי בתי המשפט שסכנת ההטעיה בהקשר לסחורות יקרות ערך קטנה ביחס לסחורות זולות. כאשר צרכן בוחן רכב במאות אלפי שקלים, הסיכוי שירכוש מוצר אחר מזה שהתכוון לרכוש מזערי.

צינורות שיווק

לצינורות השיווק השפעה על סיכויי ההטעיה. כך לדוגמא, כאשר הסחורות תחת הסימן החדש נמכרים בצורה מקוונת, דרך האינטרנט, ואילו הסחורות תחת הסימן הרשום נמכרים בחנויות בלבד, מובן שהסיכוי להטעיה קטן. כמו כן, ישנן סחורות הנמכרות בחנויות יוקרה, להבדיל מסחורות הנמכרות בחנויות עממיות. העודות הנ”ל, יילקחו בחשבון בעת בחינת צינורות השיווק.

מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר

מבחן זה כולל רשימה בלתי סגורה של פרמטרים ועובדות שבעזרתם בית המשפט בודק את הסיכוי להטעיה בין הסימנים. כך לדוגמא, נבחנת משמעות (meaning) הסימנים, היחסים בין הצדדים לסכסוך, התנהגות הצדדים, סימנים אחרים הרשומים על שם הצדדים או על שם צדדים שאינם מעורבים בסכסוך, החלטות מטריבונלים אחרים בעולם באם הסכסוך המקומי נדון מחוץ לישראל, ועוד.

סיכום

כאשר נבחנת השאלה אם שימוש בסימן מסחר על ידי צד א’ מפר את סימנו המסחרי הרשום של צד ב’, בית המשפט יבדוק אם מדובר בטובין השייכים לאותו הגדר. אם מדובר באותו ההגדר, על בית המשפט לקבוע אם הסימנים דומים עד כדי הטעיה. קביעת ההטעיה תיעשה בעזרת ה”מבחן המשולש” המתואר לעיל. לעיתים, בית המשפט “ידלג” על בדיקת ההגדר ויבדוק את נושא ההטיעה רק על פי המבחן המשולש, שמכיל בתוכו את קביעת ההגדר.

 

Categories: שווה לדעת.